בשבת קמנו לסתיו

כבר חודש שאני עוקבת בדריכות אחר השינויים באוויר. הצבעים, הריחות, הקרירות.

בשבת האחרונה קמנו לזה

זה הנוף מהפרגולה שלנו.
אני אוהבת את ריקוד הצבעים האלו, צבעי האש של העצים יחד עם האפרוריות של השמים -  מבשרים שהסתיו כבר התמקם. גם השכנים שלנו, שמכירים את הצפון יותר טוב מאיתנו, הבינו שהסתיו כאן, והתארגנו בהתאם.
בכניסה לבית שלהם (ושלנו) עומדת ערמת עצים, מחכה להידלק ולחמם את ביתם.

בשבת הזו, החלטנו עם עוד זוג חברים שהגיעו מהעיר הגדולה, לקפוץ לאגמון החולה, או בשמו המקומי - "ההצפה" ולראות קצת ציפורים נודדות.

אני מאוד אוהבת את ההצפה, כשהייתי ילדה קטנה, ההצפה עדיין הייתה שטח חקלאות, ואבא שלי היה לוקח אותי לסיבוב על הקטפת בשדות הכותנה, או לצפות בקו-נוע משקה את השדה.

. 

כשהייתי נערה, החלו להציף את החולה. 

והיום כשאני אימא, אני נהנת להגיע לשם, ולהרגיש קצת "אירופאית".

בהצפה אפשר לבחור איך להתנייד. התכנון המקורי היה להביא את האופניים של הבלרינה, ואת הטוסטוס של הכבאי, אבל הטפטוף המקומי גרם לכך ששכרנו קלאב קאר, והתניידנו כמשפחה במגרש גולף (לא תשמעו אותי מתלוננת).

הדרך כל כך  יפה בתקופה הזו. 

בשבוע הנוכחי נספרו כ 40 אלף עגורים בחולה. 

אבל את הילדה שלי הרבה יותר עניינו דברים שמצויים על הרצפה...

או על שנמצאים על הדשא (זו לא חולדה זו נוטריה ).

אחרי שעה וחצי של ביקור סתווי, החלטנו שהגיע העת לחזור הביתה, ולשתות שוקו חם.

נשיקות

תף מהצפון