סלינו על כתפינו - מלאים בדובדבנים

אחד היתרונות הגדולים ביותר במגורים צפוניים טמון בקרבה למטעי דובדבנים.
שמעתי מישהו אומר שאם פעם כל מדינת ישראל עקבה אחר מצב הכינרת, היום היא עוקבת אחרי מצב הדובדבנים בגולן. ובצדק. הפרי הזה, שהוא כל כך עדיין, מלא מיץ ומכתים בגדים - שווה כל ביס. 

התמזל מזלי ואחד מחברנו הטובים ביותר החליט לפני כמה שנים, ביחד עם משפחתו, להכשיר שטח לקטיף עצמי של דובדבנים ופרות יער. מאז הקמת ה"קטיף עצמי", זה המקום האהוב עלי ביותר. 

אני כל כך אוהבת את ההרגשה הזו, שאתה הולך ב"יער" עטוף מכל עבר בפירות האדומים המנצנצים, קוטף אותם טריים טריים, ומתוקים מתוקים. הילדים מסתובבים סביבי, וקריאות האושר שממלאות אותם כשהם מצליחים לקטוף בעצמם - שולחות אותי למחזות רחוקים.

ביום חמישי קפצנו אחרי הגן, אנחנו ועוד כמה חברים, לגן העדן הזה - לקטיף העצמי של אודם (פרטים בסוף). הגענו בשעת אחר הצהריים, והילדים ישר תפסו עצמאות. לקחו להם סלים והתחילו להסתובב ביערות  (אני חושבת שהבלרינה הרגישה מאוד בטוחה כי היה איתה שומר צמוד...)

מהר מאוד המשלחת התפצלה, הבלרינה נשארה איתי באזור הפטל לסוגיו
(זה ה-פרי, האהוב עלי ביותר בעולם, מתחרה אולי במלון עם לימון....)..

כל כך טעים...

השאר המשיכו לטייל לעבר הפרי האהוב ביותר על הישראלים

הדובדבן שבקצפת....

במקום הזה אני נזכרת בסיפורים של סבתא שלי, על יערות גרמניה העבותים והקרירים. היא גדלה כילדה ברלנאית מפונקת ובעת חופשת הקיץ היא נהגה לבלות ביערות עם משפחתה, כשהיא קוטפת מכל הבא ליד. היא תמיד סיפרה על הכתמים שהיו מעטרים את בגדי החופשה, ועל המאפים שהמיוחדים שאימא שלה הכינה מהפרות שטעמם גן עדן וכו כו'
(נו...איך הסיפור הזה נגמר, אנחנו כולם יודעים... אבל אצלה בסיפורים על היערות הסוף תמיד טוב....).

האמת שאני יכולה לכתוב עוד אלף שורות על ההנאה שבמקום הזה,
על הפרות הטעימים ועל הרוגע שנמצא שם...

אבל אני מאמינה שאין כמו החוויה עצמה....

אז הנה הפרטים :

 קטיף עצמי, מושב אודם, צפון רמת הגולן, טלפון - 0542600130

פתוח מעכשיו ועד שיגמר הפרי אבל בכל אופן כדאי לצלצל

יש להם גם פייסוש : הנה כאן

ולקופון הנחה ללחוץ פה 

ולמי שמתעניין גם באירוח מאוד בקרוב, 

(בספטמבר) יהיה גם גסט האוס נחמד, במושב הכי גבוה בארץ.
פרטים והזמנות באותו טלפון....

אז זהו נשיקות מלאות בדובדבנים, מקווה שתהנו

ותבואו לבקר אותי,  גם בפייסוש' שלי
(ואם כבר באתם, אז תשאירו איזה לייק...).

נשיקות מהצפון

להתגורר בבית בוץ - חופשה בערבה

אנחנו גרים בצימר. הנוף מהחלון בהחלט מוכיח את זה. השקט שאופף את הבית ביום שישי בבוקר , מחזק את הטענה.
האוויר הקריר, הנקי שעולה באפי כשאני יוצאת לתלות כביסה, מהווה את ההוכחה הסופית.
ובכל זאת, גם למי שגר בצימר, מגיע לצאת לחופשה בצימר. 
בסופ"ש הקודם ארזנו את עצמנו, את הכבאי והבלרינה והדרמנו . ממש הדרמנו, עד למושב פארן בערבה. שעה מאילת. אם זה לא היה ברכב היינו יכולים להגיד שעשינו את שביל חוצה ישראל ....
נסענו לפגוש את רותם ורותם. הגורל של משפחתנו קשור לערבה, ובאופן ספציפי הוא קשור לזוג הזה, המיוחד כל כך. לכן להגיע אליהם, ביחד עם אחות של ת' ומשפחתה הוא מעשה טבעי,שמלווה ברגשות עצמתיים. 

בתום נסיעה ארוכה ומהנה הגענו ללילה של הערבה. חושך מכל הצדדים, גבעות לבנות מלוות אותך בדרכך, ירח מלא מתבונן במכונית הנוסעת והשמים מלאים כוכבים. שקט. אין אף רכב על הכביש. באווירה הזו של האדם והטבע הגענו לפארן. 

הגענו לכאן - לצימר מקסים עשוי מבוץ שבנו רותם ורותם. רותם הבן הביא את שיטת הבנייה המיוחד בבוץ מחו"ל, ואת הצימרים הוא בנה בידיו. רותם הבת עיצבה אותם בעדינות מדויקת התוצאה היא שזה אחד מאותם מקומות שברגע שאתה נכנס אליהם אתה מוקף באווירה אחרת, ובבת אחת נזרק ליקום מקביל. 
(לצערי צילמתי את הצימר מעט מידי אז ממליצה לכם להיכנס לאתר שלהם לעוד תמונות)
אני לא יודעת אם זה האופן שבו הצימר מעוצב, פשוט חמים ומדברי. אולי זה האווירה שבית בוץ משדר, עם הקווים העגולים שלו, הקירות העבים והצבעים החמימים. אולי אלו רותם ורותם ומשפחתם המקסימה? אולי זאת הערבה?

את הערב הראשון העברנו בשתיית תה צמחים, העברת חוויות ועדכונים, כששני הכבאים הפרטיים מתרוצצים בכל עבר מאושרים, צוחקים, צוהלים ומרוצים, והרקדנית מנמנמת בבטחה, במיטה מדברית נוחה וחמימה.

אורח החיים המדברי והקצב שלו כפו עלינו נינוחות. קמנו בבוקר בעצלתיים, שוטטנו קצת במתחם המקסים של רותם ורותם, התרשמנו מאוהל הטיפי המיוחד שהתווסף, האכלנו תרנגולות חופש אמיתיות, ובעיקר נשמנו אוויר מדברי קריר ויבש.

במקום תוכניות מרחיקות לכת, שוטטנו קצת ברגל ליד המושב, הילדים רחצו במאגר מים בלב המדבר, ועיניים הסתכלו בהשתאות על הנוף הזה, האחר כל כך ממה שמוכר להם - נוף פתוח עד בלי די. אני מרגישה שלכבאי היה חיבור מיוחד למקום הזה.

אני יכולה לדמיין אותו מגיע לכאן כדי להתגורר קצת, בעתיד...

השקיעות בערבה הן מיוחדות .

מרהיבות ביופיין, רומנטיות, אבל יכולות להיות גם קצת בודדות

(אם אתה יכול להתרכז בהן, ולא צופה בהן בלוויות שלושה ילדים מתחת לגיל 6).

בערב עשינו מדורה, לשמחת הכבאים....

ליום שבת היו לי המון תוכניות. את חלקן הספקנו, ואת חלקן השארנו לביקור הבא.

ארוחת בוקר אכלנו במושב צופר, בגן ירק. לא ידענו למה בדיוק לצפות.

כשהגענו גילנו גינת ירק ענקית (!!!!) שבתוכה מחכה לנו ארוחת הבוקר.

בתחילה קיבלנו סיור קצר והסבר על המקום, על שיטת הגידול ועל הירקות.
התנסנו קצת בשתית מים עם קשיות מחמציצים, שלפנו גזרים מהאדמה

ואכלנו תירס כל כך טרי עד שאינו דורש בישול כלל...
רונית ובעלה הסבירו לנו, שאפשר לקטוף מהגינה הכל כל עוד אוכלים את זה כאן.

הם לא היו צריכים להוסיף הרבה, אנחנו כבר היינו מאוהבים במקום עד מעל הראש...

כשהסיור נגמר, התיישבנו לאכול ממטעמי המקום. חביתיות ירק תפוחות, גבינות , סלטים מתנובת הגינה, פלפלים קלויים, חצילונים מוחמצים, לחמים מעניינים, עוגיות מפירות יבשים, וריבת עגבניות שרי היו רק חלק מהדברים המקסימים שהיו על השולחן. 

הארוחה היתה נינוחה, ובמקביל סופר-מן וספיידר-מן בדקו את כל הערוגות, כשעל הכל מפקחת הרקדנית. 

הם קטפו עגבניות שרי בכל מיני צבעים, התרשמו מהקישואים והדלעות שנראו כאילו נלקחו מסינדרלה, פלפלים בגדלים מיוחדים, וכשהם גילו את התותים... נו טוב, אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם לבד..

הארוחה התארכה לה, והילדים גילו גם את הארנבונים

 והעיזים של המקום (שהובאו אגב מההר הגבוה בסיני, ואלו העיזים המקוריות של האזור)...

ככה חלפו להם כמה שעות טובות ....

בתום הארוחה, והסיור והקטיף , המשכנו עוד לחוות האנטילופות,

גם היא בצופר, אבל בשלב הזה כבר נגמרה לי הסוללה במצלמה, אז תאלצו להאמין לי ....

בסוף היום ארזנו את עצמינו וילדנו
נפרדנו ממזג האוויר המושלם שליווה אותנו

והתחלנו במסע צפונה לצימר הפרטי שלנו...

אם בא לכם גם לנפוש בצימר מקסים, עשוי מבוץ 

צרו קשר עם רותמ'ס גסט האוס - בקתות אדמה בערבה - 0523440674

ואם בא לכם לאכול בגן ירק של רונית - 0523666819

כמו תמיד אשמח לשמוע ולקרוא את התגובות שלכם...

נשיקות מהצפון - תהל טלאים

ובואו לבקר אותי גם בפייסוש בדף של חשיפה לצפון הבלוג...