קלמר לפי טעמה של הבלרינה

איפה הייתי ומה עשיתי? המון דברים.

הזמן זורם לי בין האצבעות.

הילדים שגדלים, העבודה והמשפחה המתרחבת...

מידי פעם אני מהרהרת בזמן ובמילים שמצטברות לי בראש ורוצות איזה פוסט קטן..

ואז אני חושבת האם המדיום הזה עדיין רלוונטי או שהפייסבוק מספיק? קשה לדעת.

בינתיים- אני עוד כאן. 

לעתים. 

ולעניינינו  - הבלרינה שלי רצתה קלמר חדש. הצעתי לה לבחור בדים ולהרכיב לה מה שהיא אוהבת. היא חיטטה בארגז השאריות, ובחרה לה מה שהיא אוהבת (ואני כמו אימא אווזה טובה הייתי גאה בטעם המשובח שלה). 

אחרי שעתיים (כולל בחירת הבדים, הפסקות לצורך הפרדת כוחות בין ילדים, הכנת שוקו ועוגיות, משחק מהיר של מרוץ הגבינה ועוד כמה אילוצים לא צפויים - יצא קלמר. 

פעם ראשונה שלי עם רוכסן. האמת לא כ"כ מסובך.  

  

 ועוד כמה עם האור המיוחד הזה שיש רק בחורף

אז זהו זה. קצת מילים. קצת תמונות ואשמח לתגובה...

נשיקות תהל טלאים. 

שנה טובה בשורות טובות - ויומנים ....

כל שנה אני מתמודדת עם הדילמה הזו. לקנות? או לשדרג? (ות' תמיד צוחק עלי ואומר לא הגיע הזמן לעבור לאיפד?). אני טיפוס של נייר. אני מודה. ועד השנה תמיד נכנעתי וקניתי יומן. 

השנה משיקולים שונים מצאתי את עצמי נשארת עם היומן של "הסתדרות הפסיכולוגים" . 

לא רק אני נשארתי איתו גם שתי הפסיכולוגיות הנוספות שעובדות איתי במכון. יום אחד כבר  כמעט ש"החלפנו יומנים" .

למרות שהייתי רוצה להיות מאלו שיודעים את סדר יומם בע"פ, היומן הוא המוח שלי, וגם הקורטקסט
הפרה פרונטאלי. הוא מארגן אותי, עוזר לי לדעת מי יגיע מתי, ולאיזה משימה להתפנות.
לכן אני לא יכולה להרשות לעצמי "להחליף" יומן... (וזה כמובן מעבר לעניין החוקי , שיומן הפסיכו' הוא סודי...).

וכך מצאתי את עצמי מתנדבת להכין עטיפות לשלושה יומנים. אבל אז לא הגיעה המוזה. 

חברה שלחה לי את הכיסוי המקסים הזה - שאני כל כך מחוברת אליו, כי הוא כולו טלאים... אבל... לא ידעתי אם יהיו לי מספיק כוחות להכין שלושה יומני טלאים...

אבל אז בערב חג, חברתי craftifairy שלחה לי את זה. ואמרה שזה יומן בארבעה תפרים! 

לפעמים פשוט זה מושלם. 

בבוקר שאחרי החג ביקשתי מת' שיפנה לי קצת זמן, והתחלתי באיסוף הבדים, הסרטים, התגים...
בד"כ זה החלק הכי כיף, הפעם הסתבכתי איתו...

חלפו כמה שעות טובות. ההדרכה המקורית של מלי חוט ומחט אכן כוללת 4 תפרים. אני כמובן הייתי חייבת לסבך את זה. ואז גם להסתבך עם זה. אז בפעם הראשונה תפרתי ופרמתי 4 פעמים ... (את אותם שני תפרים אגב..).

והראשון יצא ...

לאחרונה יש לי פטיש עם תגיות, כבר אמרתי ??

והנה השני בצבעים יותר סולדים....

מזהים את ההשפעה ???

ותקריב על היונה (שתהיה לנו שנת שלום...)

ואחרון חביב, בכוחות אחרונים הכנתי גם שלישי ..

השתדלתי לגוון בזוויות הצילום ....

אז זהו. זאת ההזדמנות שלי לאחל לכל הקוראים וקוראות שלי, (וגם לאלו שלא), שנה טובה, מלאה בבשורות טובות. שהדפים ביומן יתמלאו בהרבה רגעי כיף (וגם כמה מטלות, כדי לשמור על איזון..), וכמובן בריאות ושלום עוד לא הזיקו לאף אחד. 

שנה טובה

וכמה רגעים ממאחורי הקלעים ....

נשיקות מהצפון

ואם הגעתן עד כאן, אולי תעזרו לי להחליט באיזה יומן לבחור???

מה כבר יולי? או כמה זמן אפשר לתפור את אותה שמיכה? Dutch Pinwheel quilt

"איך יש לך זמן?" זו שאלה ששואלים אותי כמעט תמיד, כשאני מספרת (לעיתים קצת בהתנצלות), על התחביב שלי. "מתי את תופרת?" "ומה טלאים?", "זה לא מלא עבודה?", "למה זה טוב?", "ותגידי מה ההבדל בין זה לבין מקרמה".
על השאלות האלו אני עונה כמעט תמיד בכנות - אין לי זמן.  וכן טלאים. אני אוהבת לחבר ביחד חתיכות קטנות, גזורות, שבורות, למשהו שהביחד שלו שווה יותר מחלקיו. למה זה טוב? אולי לנפש שלי?
אני לא יודעת. גם אני לפעמים תוהה למה זה טוב?

ומתי את עושה את זה? כשיש לי פנאי. כשיש לי "מוזה". לפעמים שמיכה אחת יכולה לקחת חודשים. לפעמים היא תיקח לי רק שבוע... 

הנה קחו לדוגמה את הפרויקט הזה- התחלתי אותו בינואר. "באמת?" באמת. שיחקתי לי עם ערמה של ריבועים בגודל של 5 אינץ שקניתי במיוחד כשגילתי שא' חברתי בהריון. ראיתי אותם וידעתי שזה בשבילה, רפרודוקציות של בדי וינטאג' - אין אין אין זה תפור עליה (חחח הצחקתי את עצמי...).

ואז התחלתי לחפש את הדוגמה המתאימה. ערבים שלמים ישבתי על הפינטרסט , רציתי דוגמה פשוטה, משהו שיתחבר לי עם האווירה שהבדים משרים עלי.... 

בסוף החלטתי ללכת דוגמה בשם Dutch Pinwheel . או-קי פשוטה היא לא...
מצאתי את עצמי מתעסקת עם ריבועים קטנטנים של 2.5 אינץ' ומחברת אותם רק כדי לחתוך אותם ואז ליישר שוב ל2 אינץ'... ההדרכה לקוחה מהבלוג הזה  אבל אחר כך גילתי שיש עוד שיטות מהירות יותר.





בנתיים א' ילדה כבר מזמן (ואפילו חזרה כבר לעבודה...), ואני עדיין מחברת חתיכות קטנטנות, ויוצרת בלוק ועוד בלוק.  עד שיום אחד זה קרה. היו לי מספיק בלוקים ונשאר לתפור אותם ביחד. נותרתי ערה עד מאוחר. וככה נראה השולחן שלי בבוקר לפני שיצאתי לעבודה (כבר לא היה לי כוח לסדר את הבלגן).

וכל זה עוד לפני החלק הקשה של לחבר את השכבות לסנדוויץ' ולהתחיל לתפור אותם יחד. בעולם מושלם הייתי עושה את התיפורים ביד. אבל בכל זאת יש לי גם עבודה אמיתית (שגם בה אני צריכה לא פעם לעזור לאסוף שברים ולהתחיל להרכיב מהם משהו שלם...).

אז תפרתי אותם במכונה. זה יצא קצת עקמומי.... אבל אני מספרת לעצמי שזה מוסיף למראה הביתי...

אחרי עוד שלב שלקח לי נצח, והוא לעשות את סרט האלכסון השמיכה היתה מוכנה. ונשארה משימה אחת. לצלם. 

זה היה קשה. שוב. איך שהוצאתי את השמיכה ואת המצלמה התייצבו שני השומרים שלי לצידי. 
יש לי אולי אלף תמונות בפוזות שונות עם השמיכה. אף אחת מהן לא תמונה של השמיכה. אבל יש לי למשל תמונה של ילד-צב...

ותמונה של השמיכה בבוקר, כולל כמה הפרעות בדמות קימוטים של הסדין....

ועוד תמונה של השמיכה בערב (כי חשבתי שבטח אלו של הבוקר לא יצאו טוב, ו.... צדקתי... רק שגם שזו של הערב קצת חשוכה.... (אבל הי, לפחות אני עקבית בצילום הזווית... ).

זהו ככה בלי זמן עוד פרויקט נגמר. אני מקווה שנוגי הקטנה תחלום איתה הרבה חלומות נעימים, ובטוחה שהיא תרגיש עטופה באהבה גדולה. 

ובעניין המקרמה- האמת היא , שאין לי מושג מה זה מקרמה. אה, ועוד משהו אני גם לא יודעת לסרוג....

נשיקות בנתיים ...

שמיכת משולשים בניחוח של פעם - retro HST quilt

ראיתי אותה לראשונה אצל ריטה מ red peper quilts, וזו היתה אהבה ממבט ראשון. 

אומנם התחלתי לתפור אותה לפני עידנים, עוד בחורף (תציצו כאן להיזכר), והקצב לא היה מהיר במיוחד, אבל בכל פעם שהצלחתי לתפור עוד block ידעתי- את השמיכה הזו אני אוהבת במיוחד.

השמיכה הזו היא כולה תחושה של פעם, של צניעות, של שאריות שנתפרות יחד והופכות לשלם שגדול מהפרטים, השמיכה הזו נכנסה לי ללב. יהיו עוד כאלו אני מרגישה. 

נכון היא כרוכה בהרבה התעסקות, בגזירה של ריבועים , ואז משולשים, בתפירה של הריבועים חזרה ביחד... כל ההתעסקות הזו, בפרטים קטנים שיכולה לשגע פילים, וגם אותי אבל כשהיא מצליחה...אין מילים.

הבדים. הבדים של השמיכה הזו, כמה מחשבה הושקעה בהם. הערבוב הייחודי הזה, הפרטי הזה, של בדים אהובים. חלקם וינטאג' מתקופה אחרת שבה כל בד קיבל כבוד וחלקם חדשים יותר, צעירים, חיים. היופי של השמיכה הוא כמובן השילוב הזה בין הבדים הצבעוניים שקטים, והמתח שנוצר ביניהם.
 נראה לי שאני חוזרת על עצמי, אבל אני מאוד אוהבת את התוצאה...

לצערי צילמתי את השמיכה בשעת צהרים. אין יותר גרוע מכך לצילומים. אני יודעת. לא היתה ברירה...
השמיכה כבר הועברה לתינוקות מקסימה, שהצטרפה למשפחה מקסימה. לכן נראה לי מתאים לצלם אותה על השולחן המקסים, שת' בנה לפרגולה שלנו. עם ההקדשה המיוחדת שרק הוא יכול לכתוב, 

וכל כך מתאימה להצטרפותה של תינוקת חדשה למשפחה...

אני לא יכולה לסיים בלי השניים האלו, שמלווים את היצירה שלי בפסקול של צחוק, והשתוללות...

וככה הם נראו בזמן שאני מתארגנת להכנת הסנדוויץ'' של השמיכה... שובבים...

בנתיים כבר יש כמה דברים שמתבשלים "בתנור" וגם בית עץ אחד שיקבל פוסט נפרד, אולי עוד השבוע...


נשיקות מהצפון,
ואם בא לכם לשמור על קשר אז אשמח שתרשמו לקבלת פוסטים דרך המייל או דרך הבלוג'לווין או דרך הפייסוש... או שתכתבו לי מייל ל northenexp@gmail.com

דברים קטנים נעשים באהבה גדולה- ספר מחטים וכרית מחטים

חברה טובה באה לביקור. אותה חברה חגגה לפני חודש מומולדת. המרחק לא מאפשר לנו את כמות המפגשים בתדירות שהיינו רוצות, והיה לי חשוב לתת לה משהו מהלב.

אז הכנתי לה ערכה קטנה לתפירת משושים:

ספרון קטן למחטים עשוי לפי ההדרכה המופלאה של אמי ל needlebook מכאן 

(נכון שבאנגלית זה נשמע יותר טוב?).

כשאת "מכורה לטלאים" תמיד יש מנקרת בך השאלה: " מה לעשות עם השאריות : איזה גודל לשמור ואיזה לזרוק?".  התשובה שלי משתנה כמו כיוון הרוח...
מצד אחד אני נהנת לזרוק דברים, כי אז יש יותר מקום לחדש...
מצד שני לעיתים מתעורר בי הצד הממחזר, למה לזרוק אולי אפשר לעשות מזה משהו,
לא חבל לזרוק?... מבדים שאני מאוד אוהבת, קשה להיפרד...

כל ההקדמה הזו היתה רק בכדי לומר שאת את הסיפרון-מחטים הזה עשיתי משאריות קטנטנות -

האפליקציה בצד הקדמי היא משאריות בגודל של בערך 0.5" על 2"

בצד האחורי עשיתי קווילט קטן מחתיכות של 1.5"

הסיבה שאני מראה אותו פתוח היא בעיקר כי נאלצתי לפרום אותו פעמים (!!) עד שהצלחתי לגרום לו להיפתח כמו ספרון בעברית ולא ספרון אמריקאי (ברור שאין סיבה אמיתית לכך שהסתבכתי עם המשימה הזו, רק אולי מיעוט שעות שינה????).

ברוח הפרטים הקטנים - קישטתי גם את החלק הפנימי של הספרון

ואז הוספתי לזה גם כרית סיכות קטנה, בצורת תות מההדרכה הזו 

והכרית בזווית מעט "פאלית" יותר.... חדי העיין ישימו לב שיש שם גם חרוזים ורודים, משום מה שכחתי לצלם את הזווית הזו...

וכמובן אי אפשר לתפור משושים בenglish paper
אם אין משושים נכון??? ואם כבר תבנית אז כדי שהיא תהיה ורודה, לא???

לזה התווספו הסיכות החמודות וגם קצת חוטים בצבעים תואמים

הכל נארז אחר כבוד בקערה מפח ועליה איורים מעולם התפירה
(תאלצו להאמין לי, או לבקר את חברתי, כי...... נו גם את זה  שכחתי לצלם ...)

החברה קיבלה את המתנה בשימחה מרובה ואני בטוחה שיעזור לה להכין דברים מקסימים בטעם המשובח שיש לה...

נהוג לתת פרחים ביום הולדת אז הנה תמונה לסיום ...
בעצם כמעט סיום כי....

בנתיים גם ת' עובד במרץ על יצירה משלו...
וזו רק הצצה, כמו שאני הצצתי היום בבוקר, מחלון הסלון שלי, וזה מה שראיתי...

זהו עוד שבת נגמרה, ומחר חוזרים לשגרה שלנו.
כל כך נהניתי מלהתעסק בדברים הקטנים שאני מקווה שבין המטופלים,

לבדיקות ואבחונים שצריך לסכם, אוכל לתפור עוד כמה תכים...


נשיקות מהצפון הרחוק...

ואם ביקרתם - תעשו לי לייק  בפייסוש או תשאירו תגובה.
אשמח לשמוע מכם!