הכבאי שלי חובב משחקי דמיון. הוא אוהב (כמובן) לכבות שרפות. לבנות בתים, ולתקן דברים. לא פעם תמצאו אותו לובש כפפות עבודה וסוחב עצים (לאח...) בזמן האחרון הוא גילה את כל עולם גיבורי העל, וככה תמצאו אותו פתאום אחרה"צ מתחפש ו"טס במרומים".
בשבילו מספיק מקל אחד וסיר והנה יש לו קסדה על הראש, וצינור של כבאים ביד. או סירה לשוט בה ומשוט להשיט אותה. או מערכת תופים של כוכב רוק (הכל אמיתי נשבעת). אני כל כך אוהבת לראות אותו ככה. העולם הדמיוני שלו עשיר, ורחב. ולפעמים הוא אפילו שם מסכת אב"כ ישנה - רק "לצלול עמוק במים". ככה גיליתי יום אחד שהספה שלנו , היא בכלל אוקיינוס עמוק ומלא בדגים.
****
אני אוהבת בדים.
אני אוהבת את ההבטחה שבתוכם. לכל הדברים שאפשר לתפור מהם, או לפחות שאפשר לחלום על לתפור מהם.
כשריטה מred pepper פרסמה את ההדרכה שלה לeconomy block quilt , הרשת געשה. מכל עבר צצו עוד ועוד שימושים לריבועים החמודים האלו.
אני לא יודעת למה הם נקראים בלוקים חסכוניים, כי לדעתי הם הכל חוץ מחסכוניים.
נכון אפשר להשתמש בשאריות, אבל הם מצריכים לפחות 8 טיולים בין המכונה, המגהץ וסכין החיתוך (אולי הכוונה חסכוניים לגיזרה? טובים להורדה במשקל?).
בהתחלה סלדתי מהם. זה נראה לי עמוס מידי וצבעוני מידי.
אבל לאט לאט הרגשתי שהם מזדחלים לי ללב. וככה מצאתי את עצמי חותכת , ותופרת ומגהצת ושוב חותכת ושוב תופרת...
זה לקח שלושה חודשים. 50 בדים שונים נחתכו, ונתפרו מחדש.
השתדלתי להישאר נאמנה למקור ולהשתמש בשאריות. לא תמיד עבד.
הכנסתי הרבה שרה ג'יין, שאני מאוד אוהבת את האופן שבו היא מעבירה את עולם הילדים לבד.
הבדים שלה עשירים באינטראקציות, במשחקיות, ובאווירה....
לא מזמן חשבתי על זה שמתוך שישה קוולטים שיש לילדי, ארבעה כוללים אוסף נכבד של שרה ג'יין.
וככה הם התווספו , זה לזה... ריבוע אחר ריבוע הזדחל...
עד שאתמול סיימתי את החלק העליון (הטופ)
ישששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני לא מאמינה שהצלחתי.
אני מאוהבת גם באופן שבו המשולשים הקטנים יוצרים ריבועים במפגש שביניהם
לפני כמה ימים תפרתי את אחרוני הריבועים,
הכבאי ישב לצידי על הריצפה ומיין במרץ את הריבועים שהוא אוהב :
כלי עבודה
טרקטורים ומטוסים
(וגם כמה אריות זכו להיכנס אך לא להצטלם, סורי).
אץ שאר הריבועים, הוא העיף באוויר כאילו הם מטוס נייר,
ומבלי להתחשב בכמות השעות שהושקעו בהם על ידי אימו.
בדיוק אז נכנסה הבלרינה והכריזה שגם היא עשתה כמו אימא.
בידיה ה-Economy block שלה. האמת, נפלתי במקום.
הבלרינה הזו, שבד"כ לא תתפסו אותה מחופשת, וגם משחקים בבובות היא קצת פחות אוהבת. היא רק תתנו לה מספרים ועט, ותגלו שעולם הדמיון שלה עשיר לא פחות. הוא עדיין, ונחבא, אבל מלא ברעיונות אין סופיים, בצורות וצבעים, ויכולת להמציא מנייר עטיפה, שני פייטים ודבק, את מה שאני מנסה לעשות מבדים של מעצבים....
בנימה משוחררת זו- חג חירות שמח, ופורייח
(זה הריבוע הפירחוני היחידי בשמיכה, כי למרות שהילד שלי הוא בן... אימא שלו היא בת...)
אני מרגישה שיהיו עוד תמונות....
אבל זה בפרק הבא כשהשמיכה תהיה מוכנה (ניפגש בעוד שלושה חודשים).
נשיקות מהצפון...
נ.ב. הכבאי כל כך שמח ממנה, שהוא ביקש להתכסות בה כבר עכשיו.
ככה כמו שהיא רק ריבועים תפורים....
אושר...
