מסתבר שחשבתי על אמריקה

בתחילת אוקטובר ת' טייל בארץ ובעולם. 

לא טיול טיול, יותר טיול של עבודה.

מאז שעברנו צפונה, העניין של עבודה הופך מורכב יותר, מבחינת המרחקים.

נכון גם בצפון יש עבודה, והרבה, אבל מרבית העבודה של ת' , קשורה לאזור המרכז, וכך הוא מטייל לו על הציר שבין הקיבוץ והעיר, ולפעמים גם על הציר שבין אסיה ואמריקה.

בימים בהם ת' בילה באמריקה אני גיליתי (עוד) הוכחה לכוחה של הנפש, והשפעתה על פעולותינו (פעולתי) בעולם.  

זו שמיכה לתינוק חמוד מאוד, שנולד כאן בקיבוץ. 

הוא אומנם נולד בקיץ, אבל אני תכננתי, גזרתי ותפרתי בימים בהם ת' לא היה בבית. 

כשגזרתי את הבדים רציתי שמיכה של "בן". רק כשסיימתי לתפור, וצילמתי ראיתי על מה חלמתי...

גם אתם רואים את אמריקה?

תת מודע כבר אמרתי?

לסיום - 

ועוד וריאציה על נושא התת מודע שאהובה עלי במיוחד ...

זו אינה מקטרת (רנה מגריט )

נשיקות מהצפון הרחוק והסתווי

ו

שמיכת טלאים אבל ע-נ-ק-י-ת

לאחר חמש שנים של תפירת שמיכות טלאים, הגיע הרגע שהחלטתי לנסות ולעלות ליגה. 

באמצע אוגוסט החלטתי לתפור שמיכת טלאים להתכרבלות זוגית משותפת על הספה בימים קרים.

שיטוט קצר בפינטרסט אהובי הביא אותי לתובנה נוספת - אני רוצה שמיכה שמורכבת מבדים חלקים. 

מרוצה מהתובנות, ומחומשת בסכין גלגלת ניגשתי לחתוך 300 משולשי פרמידה בגובה 8 אינץ' ועם בסיס של 6 אינץ'. 

כמה שבועות טובים לאחר השיטוט הראשוני בפינטרסט  עדיין תפרתי כמו משוגעת.

 המשכתי לתפור גם שכבר היה קריר.

ביום שסימתי לתפור את התיפורים על השמיכה הילדים שלי לא התאפקו והחלו לרבוץ עליה- זה היה הסימן בשבילי שהצלחתי. 

ומאז, היא הפכה להיות השמיכה האהובה בבית, גם עליהם...

וגם עלינו.

זהו יצאתי מהפרויקט הזה מלאת טיפים לתפירת שמיכה ענקיסטית (ככה מכנים אותה פה) במכונה ביתית, בת חמש שנים פלוס... 
אם מעניין אתכן שאשתף או שיש לכן טיפים משלכן לתפירה כזו- אשמח שתגיבו...


נשיקות בנתיים
תהל טלאים
(נ.ב. נכון לרגע זה עדיין לא מצאתי תמונה של השמיכה המלאה שאני מרוצה ממנה. ובכל זאת לא הרגשתי נוח לסיים את הפוסט בלי תמונה שלה במלואה כל ה שני מטר על 180 שלה..).