כיסוי משושים לאי-פד, וילדה אחת שתכף עולה לכיתה א'

 אנחנו כבר באמצע מאי. הרוחות בבוקר חמות. הברכה נפתחה.

הגינה עברה לגידולי קיץ.
כשאני פותחת את היומן אני כבר רואה את יולי-אוגוסט מציץ.

בגן של הבלרינה הולכים בשבוע הבא לביה"ס. 

כיתה א' ! 

אני לא מאמינה כמה שהיא גדלה.

 

בכל מקום בבית יש עדויות לגדילה שלה.
סיפרונים שהיא כבר קוראת.

מכתבים ורשימות שהיא משאירה על המקרר. 

חבר-לעט שאיתו היא מחליפה מכתבים וציורים ב"דואר החילזון"
(א' אני מקווה שאת קוראת את זה...).

היצירות שהיא עושה הופכת מתוחכמות,
מלאות דמיון ומבוצעות בדיוק רב כמו שרק היא יכולה. 

בפסח היא קיבלה מתנה אי-פד לילדים. 

בעיני זה דיון שלם כל נושא הטכנולוגיה בגיל הרך (היא עדיין בגיל הרך לפחות עד ספטמבר).

אבל מתנה זו מתנה. היא כל כך מאושרת ממנה.

 אוצר המילים שלה באנגלית גדל בכל שבוע. 

עכשיו היא כבר רוצה לבקר במדינות רחוקת ולהשתמש באנגלית שלה,

 ולצלם עוד במצלמה שלה

 (שבאי פד כמובן)

כל כך מהר הם גדלים, הקטנים האלו...

***************************

הצלחתי לסיים את המשושים הקטנים ואף ליצור מהם משהו שימושי. 

היא מאושרת. לפעמים אני מגלה שמקום שהאי-פד יכנס לכיסוי שנתפר במיוחד עבורו, יש שם אוצר של מטבעות שהיא גזרה מנייר וצבעה, או זרעים וגרעינים שהיא אספה בטיול. 

אני מניחה לה לשמור שם מה שנראה לה. אני חושבת שאם היא מכניסה פנימה את האוצרות שלה, זה כנראה באמת מצא חן בעיניה. 

מצטערת על הפוסט המהורהר משהו...

אשמח לשמוע על ההרגשות וההרהורים לקראת כיתה א' שלכם...

שבת שלום ונשיקות מהצפון