ברוכים הבאים
כבר כשנה לא פרסמתי שום פוסט. הבלוג, כך הרגשתי לוקח ממני הרבה אנרגיה, שיכלה להיות מושקעת במשפחה שלי, בקריירה שלי, וביצירה שלי.
במשך השנה האחרונה - התחבטתי בערך כל שבוע מה לעשות. לפתוח? לסגור? לעזוב? לחזור?
התלבטתי, התחבטתי, התנתקתי ואז התחברתי אך עדיין לא הקלדתי.
חשבתי על זה בסתיו הקודם
חשבתי על זה בחורף
חשבתי על זה כשהגיע אביב
וכשהגיע הקיץ עדיין חשבתי על זה ...
והנה אני כאן .
אני כאן כי מאז שפתחתי את הבלוג הישן שלי, בפרדס של תפוז, לפני חמש שנים קרו לי כל כך הרבה דברים טובים. פגשתי הרבה אנשים טובים, מרביתם נשים. נשים מקסימות, יצירתיות מיוחדות. רובן מהארץ וגם קצת מהעולם (טוב נו אחת מהעולם ליתר דיוק). נשים שאין שום סיכוי שבדרך אחרת הייתי מכירה. עם חלקן הדברים התפתחו לאהבת אמת, חברות אמיצה שמעבר למקלדת, לעכבר ולואטס-אפ. חברות שכוללת בעלים, וילדים וטיולים משותפים ועם חלקן החברות נשארה באמצעות מיילים, אינסטא ופייסוש'.
לאחת מאותן נשים, אחת מיוחדת ויחידה אני חייבת את פתיחת הבלוג, את עיצובו, ובכלל את קיומו. זו הפיה הכי יצירתית שלי ואם עדיין לא הכרתן את הבלוג שלה.. הנה הוא כאן.
בשנה האחרונה עשינו משפחתי ואני שינוי משמעותי. עזבנו את העיר שהייתה הרקע של חיינו. העיר שבה התחתנו, העיר בה ילדינו נולדו, העיר שתמיד אפשר לצאת בה למשהו מעניין, שתמיד אפשר לפגוש בה מישהו או משהו חדש.
והגענו לכאן - לקיבוץ, לרקע אחר, לקצב אחר.
גם הבלוג הזה הוא מעבר. הוא אחר.
הפרטיות תהייה אחרת, התמונות יהיו מנופים אחרים, הקצב יהיה אחר, וגם אני קצת אחרת.
מקווה שתרצו להכיר גם אותי האחרת.
נשתמע-
נשיקות
תהל טלאים מהצפון הרחוק....
