גינת ירק - עידכון נובמבר - משוך בגזר

יום ההולדת חלף לו, ואיתו חודש נובמבר. בגינה שלנו קרו המון דברים בחודש האחרון, וכאיזון לכמות הוורוד משבוע שעבר, וכמות השמן מהשבוע, חשבתי להיזכר במה שהיה... 

 

בבוקר לפני הגן אנחנו עוברים בגינה, בודקים מה התחדש, מה פורח ומה כבר נתן פרי (ירק). זה נותן לי הרגשה טובה לפני העבודה, מזכיר לי מה חשוב, וכמה קל להיות מאושר. אני חושבת שזה גם משמח את הילדים שלי

בחודש שעבר בעיקר נהנו מהחסות וגם מכרוב הבוק-צוי המיוחד. החודש המשכנו להנות מחסה לסלט, האפונים פרחו ואני מקווה ששבוע הבא כבר יקטפו (הילדים כבר קטפו לבדוק , וזה היה טעים!). תות השדה שלנו מתחיל לפרוח ויש כבר כמה תותונים שעדיין ירוקים למדי ולא צילמתי אותם. בכל בוקר הכבאי שלי עובר ליד הגזר ושואל : "אימא אפשר לעשות משוך בגזר? " וכל פעם אני עונה לו... עוד לא... עוד לא....

והנה הגיע העת. התרגשתי מאוד. התכנסנו כולנו למבצע משוך בגזר בשישי בצהרים.

הכבאי היה קצת עייף בהתחלה

אבל כשהוא ראה את הבלרינה מפשילה שרוולים ומתחילה למשוך בגזר.... נו טוב\ הוא רץ אלינו והצטרף לחבורה

 

ולקולות משוך בגזר ביחד עם צהלות צחוק ודחיפות - הופ יצא הגזר.

האמת היא שהגזרים יצאו קצת קטנים מהצפוי, אבל מבחינת הילדודס הם יצאו סבבה - וזה ציטוט "הגזר הכי מתוק בעולם" לדעתי הם בהחלט מתוקים ביותר וגם די פוטוגניים, לא?

 השארנו עוד כמה באדמה, שיחכו לאפונים (אפונה וגזר זה הכי להיט לא?), ואנחנו מחכים גם לגזרים הסגולים שיהיו מוכנים בעוד חודש...

וזהו צריך לסיים, אך לפני סיום שאלה אחת אחרונה - הסלקים שלנו קצת מאכזבים. העלים שלהם יפיפים, אדומים וטעימים. וכבר הכנו מהם אורז סגול, ומאפה תפוחי אדמה עם גבינה ועלי סלק, וממולאים, והכנסנו לסלט... ומה לא הצלחנו? קובה סלק! השורש שלהם פשוט לא מתעבה! אולי יש לכן רעיונות בשבילי מה חסר לסלק???

אה וממש כמעט שכחתי להוסיף שעכשיו הבלוג נמצא  גם בפייסוש .... אשמח שתצטרפו ותתנו לו לייק קטן...

זהו תם ונשלם, אם יש לכם גם גינת ירק אשמח שתשאירו בתגובות קישור ואקפוץ לבקר בגינה שלכם ....ושוב נשיקות
ת מהצפון

(נ.ב. - זו הבלרינה, אני והתיק הענק שאני סוחבת איתי כל בוקר.... מה יהיה איתי?)

יום הולדת בלרינות (זהירות פוסט באורך של הופעת בלט)

הבלרינה הראשית שלי בת חמש.
אני מתקשה להאמין איך הזמן רץ, לפני רגע וחצי בערך היא עוד היתה רק תמונת אולטאסאונד ללא מין וללא שם, והנה עברו חמש שנים (וכמה חודשים), והיא ילדה מוכשרת, רגישה וחכמה, אוהבת לרקוד, ליצור ולצחוק. (נשבעת שאני אובייקטיבית :))

הבלרינה ואני התחלנו לדבר על היום הולדת די מוקדם, כחודש לפני המאורע. מבחינתי זו (עוד) הזדמנות להקשיב למשאלות של הילדה שלי. צוהר לעולמה הפנימי. והיא? מההתחלה היה לה ברור שהיא רוצה יום הולדת בלרינות (נסיכות בלרינות היתה ההגדרה המדויקת). בשנה שעברה היא התחילה לרקוד בלט, וזו היתה אהבה מפירואט ראשון.

שטף הרעיונות לא איחר להגיע : היא ידעה שהיא רוצה ורוד, וטוטו, וחפש את המטמון והחבילה עוברת וריקודים ושירים ואיפורים וגם קעקועים. ואני, אימא שלה, שמחתי לראות את ההתרגשות בעיניה, את הדמיון שמפתח ואת הרעיונות ששופעים ממנה. מה שנשאר לי לעשות, הוא לעזור לה לארגן את הרעיונות ברצף הגיוני, ולהציע מעט משחקים שנראו לי מתאימים לגיל (ולא התקבלו), ואז להתחיל לחשוב על הביצוע.

הביצוע הוא חלק טריקי בעייניי. רציתי מצד אחד לתת לה את החוויה שהיא "נסיכת בלרינות ליום אחד" מה כלומר משהו חגיגי שהוא "הפקה", ומצד שני לשמור על היום הולדת כמשהו שההכנות לו הן חלק מהחוויה, חלק מהקשר המיוחד בינינו, אימא ובת. תהליך - שהוא לא רק רגע קצר שנעלם, אלא חלק מרצף החיים הפרטי שלנו.

לצורך כך עירבתי אותה בכמה שיותר חלקים מהתהליך.
בכל מה שאפשר נתתי לה לבחור (מה היא מדמיינת? איזה משחקים יהיו? וגם שאלות קונקרטיות לגבי העיצוב - איזה כיבוד יהיה? באיזה צבע יהיו הכיבודים? איזה צבע יהיו המפות? הבלונים? וכו'), וכל מה שאפשר היא עשתה בעצמה (תוך שאני מכוונת אותה ואת התקציב שהוא אגב מוגבל וידוע מראש). 


זה התחיל בהכנת ההזמנות ליום ההולדת -
שבוע קודם בשישי בצהרים - במקום לנוח דיברנו על מה מאפיין בלרינה (התלבושת כמובן), והסתכלנו על רעיונות מהפינטרסט (בלוח היום הולדת שלי יש המון רעיונות... אתם מוזמנים).

והנה ההזמנה - כף היד שלה יצרה מעיין "שמלת טוטו", וגם משהו אישי שלה. בסוף התהליך המהנה ניגשנו לדואר בקיבוץ וחילקנו את ההזמנות, חוויה שהיתה מהנה בפני עצמה.

באותה שבת תפרתי את חצאיות הטוטו (שלושה מטר של בד טול ברוחב מטר וחצי הספיקו ל 13 חצאיות לבנות חמש).

בהמשך, הכנו ביחד את המטמון לבנות - צבענו בספריי זהב סביבונים ובתוכם טמנו הפתעות.

אז התפנינו להכין את ההפעלה היצירתית - שרשרת בלרינות. 
את הרעיון המקסים שלחה לי חברתי א' , והוא מבוסס על הפוסט מהבלוג הזה - MER MEG

שינתי את הדוגמא המקורית כי רציתי בלרינה קצת יותר מלאה , ועם חצאית מהתחלה. כמו כן הוספתי מין ידיות שקישרו בין החצאיות שיהיה יותר קל לגזור. 
אני מוסיפה כמה תמונות להמחיש את התהליך, אם תרצו שאוסיף את השבלונה, השאירו תגובה ואז אקדיש מאמץ להבין איך מפרסמים שבלונה..

השבוע עבר בהתרגשויות שיא כל יום הביא איתו עוד התרגשות ובאמת שבוע מקסים עבר עלינו.

ביום המסיבה הפכנו את הפרגולה לבמת רקדניות, הרקדנית הראשית היתה בעננים וחיכתה לשאר הבלרינות.

המסיבה היתה מקסימה אך כיוון שלא ביקשתי אישור משאר ההורים וכיוון שהמון דברים לא צילמתי (הייתי עסוקה ב... להיות במסיבה), אני מפרסמת רק תמונות של הבלרינה הפרטית.
התוכנית כאמור כללה: התכנסות ויצירת שרשרת בלרינות, איפורים, קעקועים ושאר דברים שמשמחים בנות חמש. ריקודים וממתקים. משחקים: החבילה עוברת, חפש את המטמון, כיסאות מוזיקלים והבלרינה אומרת. הקראת סיפור ואז שירים, עוגות (על העוגה אחראי סבא מ', שביחד עם הבלרינה פיסל עוגת בלרינה) זיקוקים, חלוקת מתנות והקראת ברכות.

בסוף המסיבה, הגיעו כל המשפחה וחגגנו יחד עוד מסיבה משפחתית יותר

המסקנות הסופיות שלי מאותו היום: 
יום ההולדת היה הצלחה, הבלרינה בשמיים מאושר.
הבלרינות האורחות היו מקסימות - שיתפו פעולה , שמחו רקדו ונהנו. 
ההפקה היתה הצלחה כי היא היתה בשיתוף עם הבלרינה ויצרה הרבה רגעי צחוק והנאה במהלך השבוע.
ולא פחות חשוב, לא יכולתי לעשות את ההפקה הזו מבלי עזרת משפחתי הקרובה והרחבה - תודה!

זהו חלפו חמש שנים ועוד מסיבה הסתיימה, בלונים נופחו בלונים התפוצצו, הכבאי הפרטי התהלך וסיפר לכולם שיש לו יום הולדת גם (הוא נולד במרץ אגב).
למעשה הוא הודיע שהוא רוצה יום הולדת עם קסדות וזרנוקים ....
מעניין איך זה יתקדם ...



ושניה לפני הנשיקות

מזל טוב לרקדנית,

וגם לאבא שלה שנולד כמה ימים (ושנים לפניה) ולא זכה למסיבת בלרינות אוהבת אתכם המון 

נשיקות מהצפון
 תהל טלאים

מסתבר שחשבתי על אמריקה

בתחילת אוקטובר ת' טייל בארץ ובעולם. 

לא טיול טיול, יותר טיול של עבודה.

מאז שעברנו צפונה, העניין של עבודה הופך מורכב יותר, מבחינת המרחקים.

נכון גם בצפון יש עבודה, והרבה, אבל מרבית העבודה של ת' , קשורה לאזור המרכז, וכך הוא מטייל לו על הציר שבין הקיבוץ והעיר, ולפעמים גם על הציר שבין אסיה ואמריקה.

בימים בהם ת' בילה באמריקה אני גיליתי (עוד) הוכחה לכוחה של הנפש, והשפעתה על פעולותינו (פעולתי) בעולם.  

זו שמיכה לתינוק חמוד מאוד, שנולד כאן בקיבוץ. 

הוא אומנם נולד בקיץ, אבל אני תכננתי, גזרתי ותפרתי בימים בהם ת' לא היה בבית. 

כשגזרתי את הבדים רציתי שמיכה של "בן". רק כשסיימתי לתפור, וצילמתי ראיתי על מה חלמתי...

גם אתם רואים את אמריקה?

תת מודע כבר אמרתי?

לסיום - 

ועוד וריאציה על נושא התת מודע שאהובה עלי במיוחד ...

זו אינה מקטרת (רנה מגריט )

נשיקות מהצפון הרחוק והסתווי

ו

בשבת קמנו לסתיו

כבר חודש שאני עוקבת בדריכות אחר השינויים באוויר. הצבעים, הריחות, הקרירות.

בשבת האחרונה קמנו לזה

זה הנוף מהפרגולה שלנו.
אני אוהבת את ריקוד הצבעים האלו, צבעי האש של העצים יחד עם האפרוריות של השמים -  מבשרים שהסתיו כבר התמקם. גם השכנים שלנו, שמכירים את הצפון יותר טוב מאיתנו, הבינו שהסתיו כאן, והתארגנו בהתאם.
בכניסה לבית שלהם (ושלנו) עומדת ערמת עצים, מחכה להידלק ולחמם את ביתם.

בשבת הזו, החלטנו עם עוד זוג חברים שהגיעו מהעיר הגדולה, לקפוץ לאגמון החולה, או בשמו המקומי - "ההצפה" ולראות קצת ציפורים נודדות.

אני מאוד אוהבת את ההצפה, כשהייתי ילדה קטנה, ההצפה עדיין הייתה שטח חקלאות, ואבא שלי היה לוקח אותי לסיבוב על הקטפת בשדות הכותנה, או לצפות בקו-נוע משקה את השדה.

. 

כשהייתי נערה, החלו להציף את החולה. 

והיום כשאני אימא, אני נהנת להגיע לשם, ולהרגיש קצת "אירופאית".

בהצפה אפשר לבחור איך להתנייד. התכנון המקורי היה להביא את האופניים של הבלרינה, ואת הטוסטוס של הכבאי, אבל הטפטוף המקומי גרם לכך ששכרנו קלאב קאר, והתניידנו כמשפחה במגרש גולף (לא תשמעו אותי מתלוננת).

הדרך כל כך  יפה בתקופה הזו. 

בשבוע הנוכחי נספרו כ 40 אלף עגורים בחולה. 

אבל את הילדה שלי הרבה יותר עניינו דברים שמצויים על הרצפה...

או על שנמצאים על הדשא (זו לא חולדה זו נוטריה ).

אחרי שעה וחצי של ביקור סתווי, החלטנו שהגיע העת לחזור הביתה, ולשתות שוקו חם.

נשיקות

תף מהצפון

מחשבות על הפרעות קשב וריכוז, וטיפים לתפירת שמיכת טלאים זוגית

בזמן האחרון אני מרבה לחשוב על הפרעות קשב. בחיי היום יום אני פסיכולוגית. אני עובדת עם ילדים והורים רגילים, שמשהו בקשר שלהם עם הדבר הכי חשוב להם בחיים - הילד שלהם השתבש. אותם הורים וילדים, מכניסים אותי לחייהם, משתפים אותי ברגשותיהם הכמוסים, בקשיים בשמחות. אני מאזינה, מתרגשת איתם, כואבת איתם, עוזרת במה שאפשר, מנסה לקבל את מה שאי אפשר, מציעה נקודת מבט אחרת, מציעה פרשנות חדשה להתנהגות, לזיכרון...

בעיות קשב וריכוז תופסות מקום מרכזי בעבודתי, אני חושבת שהן גם הולכות ותופסות מקום מרכזי בעולמינו. הכניסה של האייפון לחיי למשל יוצרת אצלי הפרעת קשב, כל הזמן גירויים חיצוניים מציפים אותי, מפריעים לי לשמור על חוט המחשבה, על איכות השיחה על המשחק עם ילדי אחרה"צ וכדומה.

תפירת טלאים היא הדבר הכי הפוך שאני יכולה לעשות.
היא דורשת ממני תכנון, ואיפוק. היא כרוכה בעבודה חזרתית, מונטונית, לפעמים ייקחו חודשים עד שאראה תוצר. לפעמים זה ייקח "רק שבוע" . בשבילי תפירת טלאים היא חלק מאימון בקשב, קשב פנימי - לקצב שלי, של המכונה, לצבעים, לצורות לטקסטורות. קצב למחשבות שבאות והולכות. לפעמים כשמחשבה מלחיצה עולה בראשי (נניח מה עם הכביסה, מתי אקפל אותה?) מיד מכונת התפירה מגיבה ונתקעת. זה לא בגלל שהמכונה הרגישה אותי, זה בגלל שאני שיניתי משהו בקצב הפנימי, בלי לשים לב, והופ התוצאה היא תקיעות.

תפירת טלאים היא גם חלק מאימון בדחיית סיפוקים, בהתמודדות עם תסכול וכישלון, בהשהיית התגובה והרצון לעשות משהו מהיר ומתגמל. שלא תבינו לא נכון בתפירת טלאים יש סיפוק ע-נ-ק-י רק לוקח לו זמן להגיע. 

אני מאמינה ויודעת שהפרעות קשב הן ברובן נוירולוגיות ומולדות ואין בהגיגים האלו שום המלצה או התנגדות לטיפול תרופתי בבעיות קשב. 
אני פשוט חושבת ומאמינה שניתן לנסות לעזור גם למי שנוירולוגית סובל מהפרעת קשב (בין אם זה יהיה במקביל לטיפול תרופתי  ובין אם לאו). זה לא קל, זה לא נכון עבור כולם, אבל בעיני עבודות מלאכה שונות עוזרות - זה יכול להיות תפירה זה יכול להיות נגרות, רתכות, קדרות או ציור או כל דבר אחר (גינון, עבודה עם בע"ח וכו'). העיקר שזה יתאים לילד, יתאים להורה ויעשה בטוב ....

ושלא תבינו לא נכון - יש להפרעת קשב גם הרבה יתרונות - ראשית זה עוזר לאנשים להספיק הרבה יותר ביום נתון, שנית, הרבה פעמים אלו ילדים ואנשים עם כריזמה לא רגילה, חן ויכולת יצירתית יוצאת דופן, יכולת מדהימה להגיע להישגים בספורט, במועצת תלמידים, בתנועה, בצבא וכדומה... בחיים לכל דבר יש יתרונות וחסרונות.

למה כל ההקדמה הממש ארוכה הזו?
בכדי להגיד שתפירת שמיכת טלאים זוגית במכונה ביתית היא אפשרית - אבל רק אם ניגשים למלאכה הזו בידיעה שקל זה לא יהיה. יהיו משברים בדרך, השמיכה תתקע, המכונה תיתקע  יגמר החוט, צריך להחליף מחט וכו' .. חשוב לבוא לתפירה הזו רגוע, לפנות לזה זמן ולקחת בחשבון שהזמן שתכננת יגמר והשמיכה עדיין לא תהיה מוכנה...

להלן מצבור אקראי של טיפים שעזרו לי : (אם גם לכם יש רעיונות אשמח שתגיבו ואכניס את הכל פנימה תוך ציון המקור ..).

1. בשלב הכנת ה"סנדוויץ'"  לפני יצירת תכי המכלב, זה מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב לשטח את השמיכה על הרצפה וכל שיכבה להדביק עם מיליון מסקינטייפ בכדי שלא יהיו שם קיווצוצים שיפגעו אח"כ בעבודה.
2. שימו טונות של סיכות ביטחון! טונות ! אני השתמשתי ב 10 חבילות של סיכות ביטחון. 
3. במכונה - החליפו מחט, מלאו את החוטים עד כמה שאפשר, וכמובן השתמשו ברגל הולכת. בלי רגל הולכת אל תתחילו אפילו. 
4. שבו בשולחן גדול כזו שייתן תמיכה לשמיכה (מצד שמאל) בזמן שאתן תופרות. ופרסו את השמיכה על השולחן. זה יקל על המכונה "לתפוס" את הבד.
5. התחילו את התפירה כמה סנטימטרים פנימה (לא מהקצה של הבד), ככה יהיה למכונה יותר קל למשוך את השמיכה. יכול להיות שעדיין תאלצו לעזור לה קצת - היו עדינים. 
6. עשו הפסקות, שתו משהו, הגיעו רגועים. חשבו מחשבות רגועות ונסו לזרום עם הקצב של השמיכה (נשבעת לכם שזה טיפ חשוב ועובד!!).
7. בחרו תך גדול , ואל תתפתו לתיפורים מאוד קרובים, נסו ללכת על מרחק סביר בין "שורת תיפורים לשנייה". 
8. שטחו עם היד הפנויה את השמיכה על המכונה כל הזמן. 
9. בניגוד לתפירת טלאים רגילה - בה ברגע שיש קצת פנאי כדאי להתקדם, במקרה כאן כדאי להתחיל לתפור רק שהזמן בידיים שלכם...
10. תהנו! זה כל כך מתגמל!

מקווה שעזרתי ... בהצלחה ... ואל תשכחו לחזור ולהראות לי תוצאות (או לפחות לספר בתגובות).

וחשבתי שאי אפשר לסיים ללא תמונה אחת מהמציאות. את התמונות למעלה ניסיתי לצלם בוקר אחד לפני ההליכה לגן. היו לי בדיוק 2.75 דק, עד שהגיעו אלי הילדים. תוך שניות אחת התאפרה אל מול ה"מראה", והשני הכין כיבה שרפה שפרצה על הכרית ....