מחשבות על הפרעות קשב וריכוז, וטיפים לתפירת שמיכת טלאים זוגית

בזמן האחרון אני מרבה לחשוב על הפרעות קשב. בחיי היום יום אני פסיכולוגית. אני עובדת עם ילדים והורים רגילים, שמשהו בקשר שלהם עם הדבר הכי חשוב להם בחיים - הילד שלהם השתבש. אותם הורים וילדים, מכניסים אותי לחייהם, משתפים אותי ברגשותיהם הכמוסים, בקשיים בשמחות. אני מאזינה, מתרגשת איתם, כואבת איתם, עוזרת במה שאפשר, מנסה לקבל את מה שאי אפשר, מציעה נקודת מבט אחרת, מציעה פרשנות חדשה להתנהגות, לזיכרון...

בעיות קשב וריכוז תופסות מקום מרכזי בעבודתי, אני חושבת שהן גם הולכות ותופסות מקום מרכזי בעולמינו. הכניסה של האייפון לחיי למשל יוצרת אצלי הפרעת קשב, כל הזמן גירויים חיצוניים מציפים אותי, מפריעים לי לשמור על חוט המחשבה, על איכות השיחה על המשחק עם ילדי אחרה"צ וכדומה.

תפירת טלאים היא הדבר הכי הפוך שאני יכולה לעשות.
היא דורשת ממני תכנון, ואיפוק. היא כרוכה בעבודה חזרתית, מונטונית, לפעמים ייקחו חודשים עד שאראה תוצר. לפעמים זה ייקח "רק שבוע" . בשבילי תפירת טלאים היא חלק מאימון בקשב, קשב פנימי - לקצב שלי, של המכונה, לצבעים, לצורות לטקסטורות. קצב למחשבות שבאות והולכות. לפעמים כשמחשבה מלחיצה עולה בראשי (נניח מה עם הכביסה, מתי אקפל אותה?) מיד מכונת התפירה מגיבה ונתקעת. זה לא בגלל שהמכונה הרגישה אותי, זה בגלל שאני שיניתי משהו בקצב הפנימי, בלי לשים לב, והופ התוצאה היא תקיעות.

תפירת טלאים היא גם חלק מאימון בדחיית סיפוקים, בהתמודדות עם תסכול וכישלון, בהשהיית התגובה והרצון לעשות משהו מהיר ומתגמל. שלא תבינו לא נכון בתפירת טלאים יש סיפוק ע-נ-ק-י רק לוקח לו זמן להגיע. 

אני מאמינה ויודעת שהפרעות קשב הן ברובן נוירולוגיות ומולדות ואין בהגיגים האלו שום המלצה או התנגדות לטיפול תרופתי בבעיות קשב. 
אני פשוט חושבת ומאמינה שניתן לנסות לעזור גם למי שנוירולוגית סובל מהפרעת קשב (בין אם זה יהיה במקביל לטיפול תרופתי  ובין אם לאו). זה לא קל, זה לא נכון עבור כולם, אבל בעיני עבודות מלאכה שונות עוזרות - זה יכול להיות תפירה זה יכול להיות נגרות, רתכות, קדרות או ציור או כל דבר אחר (גינון, עבודה עם בע"ח וכו'). העיקר שזה יתאים לילד, יתאים להורה ויעשה בטוב ....

ושלא תבינו לא נכון - יש להפרעת קשב גם הרבה יתרונות - ראשית זה עוזר לאנשים להספיק הרבה יותר ביום נתון, שנית, הרבה פעמים אלו ילדים ואנשים עם כריזמה לא רגילה, חן ויכולת יצירתית יוצאת דופן, יכולת מדהימה להגיע להישגים בספורט, במועצת תלמידים, בתנועה, בצבא וכדומה... בחיים לכל דבר יש יתרונות וחסרונות.

למה כל ההקדמה הממש ארוכה הזו?
בכדי להגיד שתפירת שמיכת טלאים זוגית במכונה ביתית היא אפשרית - אבל רק אם ניגשים למלאכה הזו בידיעה שקל זה לא יהיה. יהיו משברים בדרך, השמיכה תתקע, המכונה תיתקע  יגמר החוט, צריך להחליף מחט וכו' .. חשוב לבוא לתפירה הזו רגוע, לפנות לזה זמן ולקחת בחשבון שהזמן שתכננת יגמר והשמיכה עדיין לא תהיה מוכנה...

להלן מצבור אקראי של טיפים שעזרו לי : (אם גם לכם יש רעיונות אשמח שתגיבו ואכניס את הכל פנימה תוך ציון המקור ..).

1. בשלב הכנת ה"סנדוויץ'"  לפני יצירת תכי המכלב, זה מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב לשטח את השמיכה על הרצפה וכל שיכבה להדביק עם מיליון מסקינטייפ בכדי שלא יהיו שם קיווצוצים שיפגעו אח"כ בעבודה.
2. שימו טונות של סיכות ביטחון! טונות ! אני השתמשתי ב 10 חבילות של סיכות ביטחון. 
3. במכונה - החליפו מחט, מלאו את החוטים עד כמה שאפשר, וכמובן השתמשו ברגל הולכת. בלי רגל הולכת אל תתחילו אפילו. 
4. שבו בשולחן גדול כזו שייתן תמיכה לשמיכה (מצד שמאל) בזמן שאתן תופרות. ופרסו את השמיכה על השולחן. זה יקל על המכונה "לתפוס" את הבד.
5. התחילו את התפירה כמה סנטימטרים פנימה (לא מהקצה של הבד), ככה יהיה למכונה יותר קל למשוך את השמיכה. יכול להיות שעדיין תאלצו לעזור לה קצת - היו עדינים. 
6. עשו הפסקות, שתו משהו, הגיעו רגועים. חשבו מחשבות רגועות ונסו לזרום עם הקצב של השמיכה (נשבעת לכם שזה טיפ חשוב ועובד!!).
7. בחרו תך גדול , ואל תתפתו לתיפורים מאוד קרובים, נסו ללכת על מרחק סביר בין "שורת תיפורים לשנייה". 
8. שטחו עם היד הפנויה את השמיכה על המכונה כל הזמן. 
9. בניגוד לתפירת טלאים רגילה - בה ברגע שיש קצת פנאי כדאי להתקדם, במקרה כאן כדאי להתחיל לתפור רק שהזמן בידיים שלכם...
10. תהנו! זה כל כך מתגמל!

מקווה שעזרתי ... בהצלחה ... ואל תשכחו לחזור ולהראות לי תוצאות (או לפחות לספר בתגובות).

וחשבתי שאי אפשר לסיים ללא תמונה אחת מהמציאות. את התמונות למעלה ניסיתי לצלם בוקר אחד לפני ההליכה לגן. היו לי בדיוק 2.75 דק, עד שהגיעו אלי הילדים. תוך שניות אחת התאפרה אל מול ה"מראה", והשני הכין כיבה שרפה שפרצה על הכרית ....