מחשבות על שאריות (scrap) בדי מעצבים ותפירת משושים ביד (Hexi love)

אני אוהבת בדים. זה ברור. אני גם אוהבת את הפינטרסט ואת הבלוגים. 

אבל לפעמים, וזה קורה לי לא מעט לאחרונה, אני מרגישה קצת אי נוחות מהאופן שבו "בדי מעצבים" מציפים את הרשת, ואת הרשתית שלי.

אני מוצאת את עצמי משוטטת ברחבי הרשת, מוצפת מכמות הבדים החדשים שיוצאים בכל רגע נתון. מכמות הפרויקטים שנשים מוכשרות עושות, באמצעות הבדים הללו.

 

לאחרונה, אני מנסה להחזיר לעצמי את השפיות. להיזכר שמה שמשך אותי מלכתחילה לטלאים הוא הרצון להפוך "שאריות" למשהו אסתטי.

היכולת להשתמש בחוט מחט וכמה חתיכות של בד כדי שיצא לך מזה משהו אחר,
משהו אישי.
משהו פרקטי.
משהו יצרתי. 

הפשטות. 
הצניעות. 

היצרתיות. 

החזרתיות.

המגע האישי. 

המשושים הקטנטנים האלו הם דוגמא. כל משושה הוא בגודל של 1.5 אינץ'. כל אחד נתפר ביד, משאריות בגודל 2 אינץ', בשיטה שנקראת English paper piecing. 

לא קניתי אף בד במיוחד לפרויקט הזה, ועל אף שמרבית הבדים כאן הם מקולקציות עבר של "מעצבים" כאלו ואחרים, לצורך הכנתם נברתי בשאריות.

השתמשתי בשאריות שהחלפתי פעם, תמורת השאריות שהיו לי.

חתיכות קטנות עד 5 אינץ שקיבלתי... 

זה לקח זמן להפוך כל חתיכה כזו למשושה.

לתפור אותה ביד, לגהץ, לתפור אחד לשני בתך נסתר, לגהץ. 

להוציא את התבנית מהנייר. לגהץ ...

זה לא תמיד קל לזכור שמהדברים הישנים שלנו אפשר עדיין ליצור משהו אחר, חדש, יצרתי. 

זה לא תמיד קל לתפור ביד.
אבל כשזה מצליח - זה כל כך מתגמל....

                 עוד יהיה פרק המשך - על מה שיצא בסוף מהמשושים הקטנטנים האלו...

נשיקות כאן מהצפון...

כרית עם בול

בצהרים הרגשתי את האצבעות מדגדגות. זה קורה לי הרבה שהן מדגדגות, אבל הפעם עשיתי מעשה אמיץ, הקשבתי להן, והחלטתי לוותר על השנ"צ המקודש של שבת. 

התחשק לי פרויקט קטן, קצר, כזה שלא דורש כמעט מאמץ, 

רק בחירה של בדים ושעתיים פנויות.

לבחור בדים זה כיף, אבל לפעמים אני מסתבכת עם זה שעות, וימים.

הבד הזה עם הכלי עבודה האלו, הוא הבד האהוב ביותר על הכבאי כבר כמה שבועות טובים.

יום אחד הוא אפילו התעקש ללכת לישון איתו...

לכן הבחירה היתה קלה, שני בדים, סרט דקורטיבי וכמה תפרים...

מערמת ה"סקראפ" הצלתי את החתיכה הזו עם שני הילדים, שדגים, היא כל כך מזכירה לי את הילדים שלי. הם כאלו חברים טובים עכשיו. כל היום צמודים.
אז הפכתי אותה ל"בול" כדי שהמעטפה תוכל להגיע בבטחה "לארץ החלומות".

י

בתחילה עוד חשבתי על להוסיף רקמה,

(כבר זמן מה בא לי לרקום משפטים מהשיר מדוע הילד צחק בחלום...)

אבל החלטתי לוותר על זה לטובת סיום הפרויקט בזמן.

כשהכבאי פקח את עיניו, הוא קיבל לזרועותיו את הכרית בשמחה, שוחחנו ארוכות על מסורים, מקדחות, קלמבות, משקפי מגן, וכדומה. דנו במי עושה יותר רעש (מקדחה הידראולית), ומי הכי מסוכן (מסור דיסק). אין לי משוג אם באמת יש כאלו כלי עבודה, או לא. האם הם מרעישים או לא. אבל הזיק בעיניו של הכבאי - שווה את חיסרון שעות השינה.
הכרית התווספה בשמחה לשלל הכריות שכבר יש על המיטה, אבל כמו שאפשר לראות הוא מיקם אותה "הכי ראשונה"...

זהו, נשאר לי רק לאחל לו שתמיד יצחק בחלום.

(בקישור הבא תוכלו לשמוע את השיר, אם הייתי רצינית הייתי יודעת איך להוסיף אותו לכאן... אבל, אין לי מושג איך  עושים את זה... ).

http://youtu.be/93PLS_XimCU

נשיקות בינתיים

שלכם

חשיפה לצפון...

איך מתרגמים Economy block ?

הכבאי שלי חובב משחקי דמיון. הוא אוהב (כמובן) לכבות שרפות. לבנות בתים, ולתקן דברים. לא פעם תמצאו אותו לובש כפפות עבודה וסוחב עצים (לאח...) בזמן האחרון הוא גילה את כל עולם גיבורי העל, וככה תמצאו אותו פתאום אחרה"צ מתחפש ו"טס במרומים". 

בשבילו מספיק מקל אחד וסיר והנה יש לו קסדה על הראש, וצינור של כבאים ביד. או סירה לשוט בה ומשוט להשיט אותה. או מערכת תופים של כוכב רוק (הכל אמיתי נשבעת). אני כל כך אוהבת לראות אותו ככה. העולם הדמיוני שלו עשיר, ורחב. ולפעמים הוא אפילו שם מסכת אב"כ ישנה - רק "לצלול עמוק במים". ככה גיליתי יום אחד שהספה שלנו , היא בכלל אוקיינוס עמוק ומלא בדגים.

****

אני אוהבת בדים. 

אני אוהבת את ההבטחה שבתוכם. לכל הדברים שאפשר לתפור מהם, או לפחות שאפשר לחלום על לתפור מהם. 

כשריטה מred pepper פרסמה את ההדרכה שלה לeconomy block quilt , הרשת געשה. מכל עבר צצו עוד ועוד שימושים לריבועים החמודים האלו.

אני לא יודעת למה הם נקראים בלוקים חסכוניים, כי לדעתי הם הכל חוץ מחסכוניים.

נכון אפשר להשתמש בשאריות, אבל הם מצריכים לפחות 8 טיולים בין המכונה, המגהץ וסכין החיתוך (אולי הכוונה חסכוניים לגיזרה? טובים להורדה במשקל?).  

בהתחלה סלדתי מהם. זה נראה לי עמוס מידי וצבעוני מידי.

אבל לאט לאט הרגשתי שהם מזדחלים לי ללב. וככה מצאתי את עצמי חותכת , ותופרת ומגהצת ושוב חותכת ושוב תופרת...

זה לקח שלושה חודשים. 50 בדים שונים נחתכו, ונתפרו מחדש.

השתדלתי להישאר נאמנה למקור ולהשתמש בשאריות. לא תמיד עבד. 

 הכנסתי הרבה שרה ג'יין, שאני מאוד אוהבת את האופן שבו היא מעבירה את עולם הילדים לבד.

הבדים שלה עשירים באינטראקציות, במשחקיות, ובאווירה....

לא מזמן חשבתי על זה שמתוך שישה קוולטים שיש לילדי, ארבעה כוללים אוסף נכבד של שרה ג'יין. 

וככה הם התווספו , זה לזה... ריבוע אחר ריבוע הזדחל...

עד שאתמול סיימתי את החלק העליון (הטופ) 

ישששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני לא מאמינה שהצלחתי.

אני מאוהבת גם באופן שבו המשולשים הקטנים יוצרים ריבועים במפגש שביניהם

לפני כמה ימים תפרתי את אחרוני הריבועים,

הכבאי ישב לצידי על הריצפה ומיין במרץ את הריבועים שהוא אוהב : 

 כלי עבודה 

טרקטורים ומטוסים

(וגם כמה אריות זכו להיכנס אך לא להצטלם, סורי). 

אץ שאר הריבועים, הוא העיף באוויר  כאילו הם מטוס נייר,

ומבלי להתחשב בכמות השעות שהושקעו בהם על ידי אימו. 

בדיוק אז נכנסה הבלרינה והכריזה שגם היא עשתה כמו אימא.

בידיה ה-Economy block שלה. האמת, נפלתי במקום. 

הבלרינה הזו, שבד"כ לא תתפסו אותה מחופשת, וגם משחקים בבובות היא קצת פחות אוהבת. היא רק תתנו לה מספרים ועט, ותגלו שעולם הדמיון שלה עשיר לא פחות. הוא עדיין, ונחבא, אבל מלא ברעיונות אין סופיים, בצורות וצבעים, ויכולת להמציא מנייר עטיפה, שני פייטים ודבק, את מה שאני מנסה לעשות מבדים של מעצבים....

 בנימה משוחררת זו- חג חירות שמח, ופורייח

(זה הריבוע הפירחוני היחידי בשמיכה, כי למרות שהילד שלי הוא בן... אימא שלו היא בת...)

אני מרגישה שיהיו עוד תמונות....
אבל זה בפרק הבא כשהשמיכה תהיה מוכנה (ניפגש בעוד שלושה חודשים).

נשיקות מהצפון...

נ.ב. הכבאי כל כך שמח ממנה, שהוא ביקש להתכסות בה כבר עכשיו.

ככה כמו שהיא רק ריבועים תפורים....

אושר...

מחשבות על אינטליגנציה וטלאים

שיטוט קטן ברחבי הבלוג הראה שכבר חודשים כמעט לא ביקרתי כאן.

אני כל כך עסוקה, הרבה דברים מתרוצצים לי בראש ,חלקם אמורים להגיע לכאן ולא מגיעים, וחלקם קשורים לזירות אחרות שאני פעילה בהן. עבודה, ילדים, לימודים...

היום החלטתי שבכל זאת אשתף במחשבה קטנה...

לפני זמן מה (לא אציין במדויק את הזמן כי שוב אצטרך להתנצל על הזמן שחלף)...

ישבתי עם אחותי, חבר שלה ובעלי בבית קפה אחד נחמד בצפון. אין כאן הרבה כאלו, אבל זה אחד עם הרבה אווירה. איך שאתה מתיישב אתה מקבל משחק למחשבה..

אנחנו קיבלנו משחק שבו צריך להכניס את הצורות לקופסה. נשמע קל נכון? 

המלצרית שמה את זה לידי, וישר העברתי את הקופסה לאחותי. 

אחותי, לומדת בטכניון, הנדסת חשמל, ממוצע בשמיים, פסיכומטרי שמתחיל ב 7 - נו ברור שזה בשבילה לא?? ניסתה וניסתה... העבירה לחבר שלה.

אה גם הוא לומד בטכניון. גם הנסת חשמל. גם ממוצע בשמים נו... ברור לא? ניסה וניסה. העביר לבעלי.

בעלי. טוב הוא לא לומד בטכניון... וגם לא הנדסת חשמל. אבל בכל זאת בילה שמונה שנים בקבע במקצוע הזה שאסור להזכיר , זה שמגיע עם קסדה וסרבל, וריבועים של טישטוש בתמונות....

ניסה וניסה...

לא היתה ברירה ניסיתי גם. הסתכלתי על הצורות, הסתכלתי על הקופסה...

6 שנים של עיסוק בטלאים לא היו לחינם.

כל הצורות בתוך הקופסה...

למרות העמדה הרווחת טלאים הם עיסוק שדורש הרבה התמודדות קוגניטיבית.

צריך לחשב מידות, וצורות גאומטריות שונות, צריך להבין איך כל צורה תתחבר עם כל צורה, וכמה היא תקטן או תגדל ... צריך להמיר מידות מסנטימטרים לאינצים, ובחזרה.

המוח כל הזמן עובד....

מחשב איך הערמה הזו...

תהפוך לזה....

ואיך הריבוע, יתחבר עם המשולשים...

 מה שאני גילתי, וגם משפחתי הקטנה, אדון "וכסלר" כבר ידע ממזמן. במבחני האינטליגנציה  מודדים באופן הזה אינטליגנציה. בכל הגלאים. אפילו בגיל שנתיים וחצי כבר נותנים לילדים קוביות עם צורות, והם צריכים לבנות את הדגם שלפניהם.

(זו תמונה ממבחן וכסלר בהולנדית...).

על כל אלו ועוד אני עובדת עכשיו...

(עכשיו כשקראתי את זה שוב, הבנתי שבהחלט על כל אלו אני עובדת. גם על הטלאים וגם על האבחונים. שהם חלק אינטנסיבי מהעבודה של פסיכולוגים בגיל הרך...).

המון ארועים מרגשים בפתח... 

התחלות חדשות.. אנשים אהובים שמרחיבים, מתאחדים יוצרים משפחות חדשות...

ובין לבין גם ילדי גדלו, והדברים שמעניינים אותם השתנו, וגם להם מגיע (לפעמים) משהו מאימא...

  

אז זהו בנתיים-

פורים שמח.

נשיקות ואהבה...

בואו לבקר אותי גם  בחשיפה לצפון בפייסוש...

באזור פסח אני מתכננת מיני ג'ארז סייל, שיכלול גם המון דברי יצירה...
(אם בנתיים אתם מעונינים בסרגל טלאים או בסכיני חיתוך גלגלת -

ולא יכולים לחכות עד פסח, שלחו לי מייל 

northenexp@gmail.com )

אשמח שתעדכנו.

נשיקות מהצפון

נ"ב- שלא תחשבו אחותי היא עדיין הגאון במשפחה...

להתגורר בבית בוץ - חופשה בערבה

אנחנו גרים בצימר. הנוף מהחלון בהחלט מוכיח את זה. השקט שאופף את הבית ביום שישי בבוקר , מחזק את הטענה.
האוויר הקריר, הנקי שעולה באפי כשאני יוצאת לתלות כביסה, מהווה את ההוכחה הסופית.
ובכל זאת, גם למי שגר בצימר, מגיע לצאת לחופשה בצימר. 
בסופ"ש הקודם ארזנו את עצמנו, את הכבאי והבלרינה והדרמנו . ממש הדרמנו, עד למושב פארן בערבה. שעה מאילת. אם זה לא היה ברכב היינו יכולים להגיד שעשינו את שביל חוצה ישראל ....
נסענו לפגוש את רותם ורותם. הגורל של משפחתנו קשור לערבה, ובאופן ספציפי הוא קשור לזוג הזה, המיוחד כל כך. לכן להגיע אליהם, ביחד עם אחות של ת' ומשפחתה הוא מעשה טבעי,שמלווה ברגשות עצמתיים. 

בתום נסיעה ארוכה ומהנה הגענו ללילה של הערבה. חושך מכל הצדדים, גבעות לבנות מלוות אותך בדרכך, ירח מלא מתבונן במכונית הנוסעת והשמים מלאים כוכבים. שקט. אין אף רכב על הכביש. באווירה הזו של האדם והטבע הגענו לפארן. 

הגענו לכאן - לצימר מקסים עשוי מבוץ שבנו רותם ורותם. רותם הבן הביא את שיטת הבנייה המיוחד בבוץ מחו"ל, ואת הצימרים הוא בנה בידיו. רותם הבת עיצבה אותם בעדינות מדויקת התוצאה היא שזה אחד מאותם מקומות שברגע שאתה נכנס אליהם אתה מוקף באווירה אחרת, ובבת אחת נזרק ליקום מקביל. 
(לצערי צילמתי את הצימר מעט מידי אז ממליצה לכם להיכנס לאתר שלהם לעוד תמונות)
אני לא יודעת אם זה האופן שבו הצימר מעוצב, פשוט חמים ומדברי. אולי זה האווירה שבית בוץ משדר, עם הקווים העגולים שלו, הקירות העבים והצבעים החמימים. אולי אלו רותם ורותם ומשפחתם המקסימה? אולי זאת הערבה?

את הערב הראשון העברנו בשתיית תה צמחים, העברת חוויות ועדכונים, כששני הכבאים הפרטיים מתרוצצים בכל עבר מאושרים, צוחקים, צוהלים ומרוצים, והרקדנית מנמנמת בבטחה, במיטה מדברית נוחה וחמימה.

אורח החיים המדברי והקצב שלו כפו עלינו נינוחות. קמנו בבוקר בעצלתיים, שוטטנו קצת במתחם המקסים של רותם ורותם, התרשמנו מאוהל הטיפי המיוחד שהתווסף, האכלנו תרנגולות חופש אמיתיות, ובעיקר נשמנו אוויר מדברי קריר ויבש.

במקום תוכניות מרחיקות לכת, שוטטנו קצת ברגל ליד המושב, הילדים רחצו במאגר מים בלב המדבר, ועיניים הסתכלו בהשתאות על הנוף הזה, האחר כל כך ממה שמוכר להם - נוף פתוח עד בלי די. אני מרגישה שלכבאי היה חיבור מיוחד למקום הזה.

אני יכולה לדמיין אותו מגיע לכאן כדי להתגורר קצת, בעתיד...

השקיעות בערבה הן מיוחדות .

מרהיבות ביופיין, רומנטיות, אבל יכולות להיות גם קצת בודדות

(אם אתה יכול להתרכז בהן, ולא צופה בהן בלוויות שלושה ילדים מתחת לגיל 6).

בערב עשינו מדורה, לשמחת הכבאים....

ליום שבת היו לי המון תוכניות. את חלקן הספקנו, ואת חלקן השארנו לביקור הבא.

ארוחת בוקר אכלנו במושב צופר, בגן ירק. לא ידענו למה בדיוק לצפות.

כשהגענו גילנו גינת ירק ענקית (!!!!) שבתוכה מחכה לנו ארוחת הבוקר.

בתחילה קיבלנו סיור קצר והסבר על המקום, על שיטת הגידול ועל הירקות.
התנסנו קצת בשתית מים עם קשיות מחמציצים, שלפנו גזרים מהאדמה

ואכלנו תירס כל כך טרי עד שאינו דורש בישול כלל...
רונית ובעלה הסבירו לנו, שאפשר לקטוף מהגינה הכל כל עוד אוכלים את זה כאן.

הם לא היו צריכים להוסיף הרבה, אנחנו כבר היינו מאוהבים במקום עד מעל הראש...

כשהסיור נגמר, התיישבנו לאכול ממטעמי המקום. חביתיות ירק תפוחות, גבינות , סלטים מתנובת הגינה, פלפלים קלויים, חצילונים מוחמצים, לחמים מעניינים, עוגיות מפירות יבשים, וריבת עגבניות שרי היו רק חלק מהדברים המקסימים שהיו על השולחן. 

הארוחה היתה נינוחה, ובמקביל סופר-מן וספיידר-מן בדקו את כל הערוגות, כשעל הכל מפקחת הרקדנית. 

הם קטפו עגבניות שרי בכל מיני צבעים, התרשמו מהקישואים והדלעות שנראו כאילו נלקחו מסינדרלה, פלפלים בגדלים מיוחדים, וכשהם גילו את התותים... נו טוב, אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם לבד..

הארוחה התארכה לה, והילדים גילו גם את הארנבונים

 והעיזים של המקום (שהובאו אגב מההר הגבוה בסיני, ואלו העיזים המקוריות של האזור)...

ככה חלפו להם כמה שעות טובות ....

בתום הארוחה, והסיור והקטיף , המשכנו עוד לחוות האנטילופות,

גם היא בצופר, אבל בשלב הזה כבר נגמרה לי הסוללה במצלמה, אז תאלצו להאמין לי ....

בסוף היום ארזנו את עצמינו וילדנו
נפרדנו ממזג האוויר המושלם שליווה אותנו

והתחלנו במסע צפונה לצימר הפרטי שלנו...

אם בא לכם גם לנפוש בצימר מקסים, עשוי מבוץ 

צרו קשר עם רותמ'ס גסט האוס - בקתות אדמה בערבה - 0523440674

ואם בא לכם לאכול בגן ירק של רונית - 0523666819

כמו תמיד אשמח לשמוע ולקרוא את התגובות שלכם...

נשיקות מהצפון - תהל טלאים

ובואו לבקר אותי גם בפייסוש בדף של חשיפה לצפון הבלוג...